סעיף 34ט לחוק העונשין, תשל”ז-1977 מגדיר מהי שכרות ואת שלושת המצבים, למעשה סייג השכרות, עומדת לזכותו של הנאשם הגנת השכרות החלקית, וזאת במצב השכרות בו היה מצוי, המעלה ספק באשר לשאלת התגבשות היסוד הנפשי מסוג כוונה לביצוע העבירות המיוחסות לו, אשר לה משמעות רבה בהגנה על הנאשם בעבירות פליליות שעה שהיה במצב של שכרות (גילופין).
סעיף 34ט לחוק העונשין מורה כך:
“(א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרות שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו.
(ב) עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה.
(ג) גרם אדם למצב השכרות כדי לעבור בו את העבירה, רואים אותו כמי שעבר אותה במחשבה פלילית אם היא עבירה של התנהגות, או בכוונה אם היא מותנית גם בתוצאה.
(ד) בסעיף זה, “מצב של שכרות” – מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה.
(ה) סעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ג) חלים גם על מי שלא היה חסר יכולת כאמור בסעיף קטן (ד), אך עקב שכרות חלקית לא היה מודע, בשעת מעשה, לפרט מפרטי העבירה”.
בעיקרו של דבר במקרה הרגיל השכרות אינה מהווה בסיס לצמצום האחריות הפלילית, אלא להרחבתה. השכרות מקימה סייג לאחריות הפלילית רק במקרה החריג שבו היא נגרמה שלא מרצונו של השיכור (כמו למשל במקרה שהוחדר לגופו בכפייה חומר משכר) – סעיף 34ט(א) לחוק העונשין.
סעיף 34ט(ב) לחוק העונשין קובע: “עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה”. סעיף זה אינו חל על עבירות מטרה. רוצה לומר, סעיף זה קובע חזקה. העובדה שחזקה זו לא חלה על עבירות מטרה, אין משמעותה כי התביעה אינה יכולה לנסות להוכיח את התקיימות רכיביה של העבירה מבלי להסתמך על חזקה זו.
שתיית אלכוהול משפיעה במקרים שונים באופן שונה על מי שצורך אותו. לא כל מי ששתה או שמתואר על ידי אחרים כמי שהיה שיכור אמנם היה במצב של שכרות כמובנו בסעיף 34ט(ג) לחוק העונשין – כלומר, “חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה” או אף במצב של שכרות חלקית שבגללה “לא היה מודע, בשעת מעשה, לפרט מפרטי העבירה”.
הגנת השכרות החלקית נלמדת עוד מסעיף 34ט(ה) לחוק העונשין. ככלל, לצורך הוכחת סייג השכרות החלקית, נדרש נאשם למלא אחר שלושה תנאים מצטברים: האחד, כי היה “במצב של שכרות”; השני, חוסר מודעות של מבצע העבירה לפרט מפרטי העבירה; והשלישי, כי ישנו קשר סיבתי בין השפעת החומר האלכוהולי לבין חוסר מודעותו של הנאשם.
במידה והנך מואשם בעבירה פלילית, ובעת המעשה הנך היית במצב של שכרות יש לבחון היטב את סייג זה, שכן בחינה מדוקדקת של המקרה יכולה להקים את החריג לאחריות הפלילית.
