ההליך הפלילי

הליך פלילי נפתח בחקירת משטרת ישראל ו/או כל גוף חוק אחר כדוגמת רשות המיסים, משטרה צבאית, רשות לניירות ערך וכו’.

לאחר חקריה ע”י הגוף החוקר מועבר החומר אל הפרקליטות או לתביעות המשטרה אשר מחליטות באם להגיש כתב אישום כנגד החשוד או לסגור את התיק.

תחילת המשפט מתחיל בהגשת כתב אישום. הנאשם מקבל את כתב האישום באמצעות בית המשפט, במשפט הפלילי מדינת ישראל היא המאשימה. המשפט נפתח בהקראת כתב האישום.

לאחר מכן המשפט נקבע להוכחות, שלב ההוכחות נפתח ע”י פרשת התביעה שמביאה את הראיות שלה לאחר מכן פרשת ההגנה בה הנאשם מביא את ראיותיו על מנת לערער את יסודות התביעה, לאחר מכן בית המשפט רשאי להתיר לתביעה להביא ראיות הזמה, כלומר, ראיות כנגד ראיות ההגנה ולבסוף בית המשפט רשאי להביא ראיות נוספות מטעמו.

שלב הסיכומים, מגיע לאחר שלב ההוכחות, בו מסכמים המאשימה והנאשם לעניין האשמה.

פסק דין, פסק דין פלילי מורכב מהכרעת הדין וגזר הדין. בהכרעת הדין בית המשפט שומע את הצדדים לעניין האשמה, בסיומו של הכרעת הדין בית המשפט קובע באם להרשיע את הנאשם או לזכותו. גזר הדין יינתן כאשר החליט בית המשפט להרשיע את הנאשם ויגזור את דינו.

ערעור, הצדדים רשאים לערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

 

חקירת משטרה

כאמור הליך פלילי נפתח בחקירת משטרת ישראל ו/או כל גוף חוק אחר כדוגמת רשות המיסים, משטרה צבאית, רשות לניירות ערך וכו’.

בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב-1982 סעיף 59 – חקירת המשטרה [53] (תיקון מס’ 82) תשע”ח-2018:

“נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה; אולם בעבירה שאינה פשע רשאי קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה להורות שלא לחקור אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה או אם היתה רשות אחרת מוסמכת על פי דין לחקור בעבירה.”

משמעות האמור בסעיף החוק כי חקירת משטרה יכולה להיפתח בכל דרך, בין אם על ידי מתלונן, באם אם על ידי אדם שראה ביצוע עבירה ובין אם נודע למשטרת ישראל בכל דרך.

עוד אומר סעיף החוק כי בעבירות פשע המשטרה חייבת לחקור ואין לה שיקול דעת ואילו בעבירות אחרות (חטא / עוון) רשאי קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה להורות שלא לחקור.

 

הגשת כתב אישום

כאשר משטרת ישראל ו/או כל גוף חוק אחר סיימו את מלאכת החקירה ואיסוף חומר הראיות, התיק מועבר לעיון פרקליט מטעם המשטרה או הפרקליטות (לפי סוג העבירה) לצורך בחינת הגשת כתב אישום.

כתב אישום יוגש על ידי המשטרה או הפרקליטות כאשר ישנה תשתית ראייתית מוצקה להעמדה לדין ולהוכיח את אשמתו של הנאשם מעל ספק סביר.

כתב האישום יוגש לבית המשפט על פי הסמכות המקומית והעניינית ויומצא לנאשם על ידי בית המשפט.

בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב-1982 סעיף 85 – תוכן כתב האישום [75]:

כתב אישום יכיל –

(1)   שם בית המשפט שאליו הוא מוגש;

(2)   ציון מדינת ישראל כמאשים או שם הקובל ומענו;

(3)   שם הנאשם ומענו;

(4)   תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם;

(5)   ציון הוראות החיקוק שלפיו מואשם הנאשם;

(6)   שמות עדי התביעה.

 

תחילת המשפט

תחילת המשפט הפלילי נפתח בהקראה של כתב האישום לנאשם, יאמר אף כי עוד לפני פתיחת המשפט ישנו הליך של קבלת חומר הראיות מהתביעה לסניגור בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב-1982.

אומנם דיון ההקראה הינו הליך טכני בלבד, הנאשם נשאל האם הוא קרא את כתב האישום והאם הוא מבין את תוכנו, אולם, ניתן עוד לפני ההקראה או לאחריה (הכל בהתאם לאסטרטגיה משפטית) להעלות טענות מקדמיות לצורך ביטול כתב האישום.

 

טענות מקדמיות

טענות מקדמיות יכולות להיטען בכל שלב של המשפט הפלילי ואף בערעור. טענות המקדמיות מצויות בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב-1982.

טענות מקדמיות [133]

149. לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן –

(1)   חוסר סמכות מקומית;

(2)   חוסר סמכות ענינית;

(3)   פגם או פסול בכתב האישום;

(4)   העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה;

(5)   זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום;

(6)   משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום;

(7)   חסינות;

(8)   התיישנות;

(9)   חנינה;

(תיקון מס’ 51) תשס”ז-2007

(10)  הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

 

 

 

תשובת הנאשם לכתב האישום

ככל ונטענו טענות מקדמיות טרם ההקראה או לאחריה ולא בוטל כתב האישום, יצטרך הנאשם להשיב למסור תשובתו לכתב האישום. כלומר, האם הנאשם מודה בעובדות המתוארות בכתב האישום, לכפור בכול העובדות או בחלקן ואף להוסיף עובדות נוספות.

בית המשפט יכול לשאול שאלות הבהרה ככל ותשובת הנאשם אינם ברורה.

הנאשם רשאי שלא להשיב לאישומים נגדו, אולם, אי מתן תשובה לכתב האישום או לשאלות בית המשפט יכולה לשמש כחיזוק לראיות התביעה כנגדו, בית המשפט יסביר לנאשם את ההשלכות של הימנעות ממתן תשובות.

 

 

 

ניהול המשפט הפלילי – הוכחות

משפט ההוכחות נפתח על ידי פרשת התביעה, בה תביא המאשימה (מדינת ישראל) את כל הראיות שיש בידה (אשר נמסרו קודם לכם לסניגור) ותנסה להוכיח את אשמת הנאשם מעל ספק סביר. בסיום פרשת התביעה ובסיום הבאת מלוא הראיות שהיו ברשותה תודיע התביעה כי פרשת התביעה הסתיימה.

עת הסתיימה פרשת התביעה תחל פרשת ההגנה, לעיתים קיימים מצבים בהם המאשימה לא תצליח להוכיח את אשמתו של הנאשם ועל כן, על הנאשם להשיב: “אין להשיב לאשמה“, ככל ואכן המאשימה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם בית המשפט יזכה את הנאשם לאלתר. 

בית המשפט לא זיכה את הנאשם, הנאשם ראשי להביא ראיות להוכחת חפותו.

במהלך ההוכחות יחקרו עדי תביעה ועדי הגנה.

בתום הליך ההוכחות יסכמו הצדדים על רוב, הפרקטיקה הנהוגה הם סיכומים בעל-פה. 

 

 

פסק דין – הכרעת דין וגזר הדין

פסק דיון במשפט הפלילי מתחלק לשנים. הראשון, בהכרעת הדין בית המשפט קובע האם הנאשם נמצא אשם בדין או זכאי. ככל ונמצא הנאשם זכאי ייסתם פסק הדין והמשפט. כאשר הנאשם נמצא זכאי בית המשפט יודיע מיד עם תחילת הקראת הכרעת הדין.

ככל והנאשם נמצא אשם בדין הצדדים יסכמו את טענותיהם לעניין העונש, מטבע הדברים המאשימה תרצה להחמיר עם עונשו של הנאשם והסניגור יטען שיש להקל עם עונשו של הנאשם ואף לא להרשיעו (הלכת כתב).

השני, גזר הדין, כאן בית המשפט יקבע את העונש שעל הנאשם לשאת בגין אשמתו.